החלטה בתיק ב"ש 7196/06

1.       לפני בקשה לעצור עד תום ההליכים את המשיב, אשר כתב האישום בתיק העיקרי מייחס לו מסחר ברכב גנוב או בחלקים גנובים והחזקת מכשירי פריצה.

2.       המשיב הוא אזרח הרשות הפלסטינית בשטח A, ולאור העובדה שמדובר בעבירות חוץ, ניתנה להעמדתו לדין הסכמת המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים), הסכמה הנדרשת על פי סעיף 9(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק).

ברם, ב"כ המשיב טוען כי לא התקיימו במקרה זה תנאי סעיף 13 לחוק העונשין, לתחולת דיני העונשין של ישראל. ב"כ המבקשת טען מנגד כי דיני העונשין של מדינת ישראל חלים, מאחר שמדובר בעבירות חוץ נגד "רכוש המדינה, כלכלתה או קשרי התחבורה והתקשורת שלה עם ארצות אחרות", כקבוע בסעיף 13(א)(5) לחוק. בהקשר זה נשען ב"כ המבקשת על מסמך של האגף לחקירות ולמודיעין במשטרה, שנכתב ע"י מפקח יוני גולן, שבו נכתב: "המשק הישראלי סובל מזה שנים רבות מהיקף גניבות כלי רכב גבוה במיוחד הפוגע באופן משמעותי ביותר בביטחון האישי של הציבור הרחב ובאופן לא פחות חמור בכלכלת המדינה, עקב אבדן כספים ממסים (מסי יבוא, מס הכנסה ועוד), וכן עקב נזקים כבדים להכנסותיהם של בעלי עסקים שונים". במסמך האמור פורטו נתוני ההיקף המשמעותי של גניבת כלי הרכב בישראל, ומצוין בו כי מדובר בשיעור שהוא מן הגבוהים בעולם.

          ב"כ המשיב טוען כי מסמך זה אינו רלבנטי, כי למשיב לא יוחסה גניבת רכב. ואולם, העבירות שבהן מדובר הן עבירות הנמצאות בשרשרת העבריינית של עבירות גניבת הרכב, ולכן אני סבורה כי מדובר באותו נושא. מן המפורסמות הוא כי כלי הרכב נגנבים, בין השאר, לצורך אספקת חלקי חילוף.

          ב"כ המשיב הוסיף וטען כי אין די במסמך האמור כדי לבסס את טענת הנזק לכלכלת המדינה, מאחר שלא עולה הימנו כי לכותבו יש מומחיות בכלכלה, משלא פורטו כלל כישוריו. ברם, ביסוס טענת הנזק למדינה אינו דורש יותר מאשר בחינת השיקולים ההגיוניים המצויים במסמך, כאשר היקפה המשמעותי של בעיית גניבת הרכב הוא מן המפורסמות ואינו דורש ראיה. לא אחת עולה הנושא על שולחנם של בתי המשפט, ואפנה בהקשר זה להחלטתי בבש"א (י-ם) 8759/01, מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' הרשות הפלסטינית, שדן בבקשת עיקול של חברת ביטוח בגדר תביעתה לפיצוי על נזק שנגרם לה ע"י תופעת גניבת כלי הרכב. החלטה זו מתייחסת להיקפה של התופעה ולטיפול המדינה בתופעה, בין השאר ע"י ניסיונות להביא להסכמים בנושא זה עם הרשות הפלסטינית וגם ע"י טיפול המשטרה. די בטיפול זה, הדורש משאבים רבים, על פניו,  כדי להצביע על נזק למדינה. מכל מקום, איני רואה סיבה לקבוע כי המסמך בחתימת חוקר המשטרה, שמידת מומחיותו בכלכלה לא צוינה, לא נכתב ע"י מומחה לדבר, ויש להניח כי בדיון בתיק העיקרי, אם יהא צורך בכך, תוגש חוות הדעת בדרך הראייתית המפרטת את המומחיות.

3.       עוד טען ב"כ המשיב לעניין הסמכות כי ראוי היה להביא את הנושא לבית דין צבאי, וזאת גם אם יש לבית המשפט האזרחי סמכות מקבילה. טענה זו לא בוססה משפטית, ואני סבורה כי אין בה כדי להכביד על הדיון בשלב זה.

4.       ב"כ המשיב טוען כי אין כל ראיות בתיק לכך שהמשיב ביצע סחר, ואכן, לא הופניתי לראיות כאלה. ואולם, בחומר הראיות יש למצער ראיות לעניין החזקת רכוש גנוב והחזקת מכשירי פריצה. מוסכם כי על פי חומר הראיות, בחניון הבית שבו מתגורר המשיב נמצאו כלי רכב גנובים.

לטענת ב"כ המבקשת, המשיב נקשר למצער לשני כלי רכב גנובים שעמדו שם, מאחר שהמפתחות שלהם נמצאו בחדרו. על פי מזכרים שהוגשו לאחר שהתקיים הטיעון לעניין זה, המפתחות שנמצאו בחדרו של המשיב הועברו לשוטר דוד פילו, ואלו הועברו לבדיקה של פקד אושרי אבוקסיס, קמב"ץ אתגר, אשר הצליח להניע באמצעותם את שניים מכלי הרכב שעמדו בחניון.   ב"כ המשיב טוען בצדק כי יש פגם בכך שהמזכרים לא היו חלק מחומר הראיות במועד, וגם טוען שלא עולה "שרשרת" הקושרת את המפתחות שהניעו את כלי הרכב, מאחר שבמזכר של דוד פילו לא נאמר כי הכותב הוא שמצא את המפתחות בחדרו של המשיב, ועל כן, לשיטתו, מדובר ב"עדות שמיעה" פסולה. אני סבורה כי יש לקבל את טענת ב"כ המבקשת, כי יש מקום להניח בשלב זה, כמספקת את דרישת הראיות לכאורה, כי דוד פילו הוא אשר מצא את המפתחות, מאחר שהוא זה שכתב את המזכר, וכמקובל, נרשם מזכר ע"י מי שביצע את הפעולה.

5.       טענת המשיב היא שהמפתחות שייכים לחברו "חאלד", המתגורר עמו באותו חדר (אף כי בדירה חדר נוסף). אותו חאלד לא נמצא במקום בעת שנתפס המשיב. טענת ב"כ המשיב היא כי חקירת המשטרה בעניין מעורבותו של חאלד לא היתה יסודית, וזאת בשעה שנבצר מהמשיב עצמו בהיותו עצור, לבסס טענתו. ברם, חומר הראיות מגלה כי המשיב לא מספר פרטים של ממש המאפשרים איתורו של אותו חאלד. הוא מסר מספר טלפון נייד. התקשרות החוקרים למספר טלפון זה העלתה כי הדובר מהצד האחר אינו חאלד ואינו יודע מיהו "חאלד". אני סבורה כי טענתו של המשיב כי היה על המשטרה להוסיף ולבדוק את שייכות המפתחות לחאלד, כאשר עצם קיומו של חאלד לא הובהר לה ע"י המשיב באופן משכנע, אינה מטילה צל כבד על העולה מחומר החקירה, מה גם שלא הובהר מהי פעולת החקירה אשר היה ביד המשטרה לבצע והיא לא ביצעה. יתר על כן, בדירה ובחדר בו לן המשיב נמצאו פריטים נוספים שיש בהם כדי להצביע על מעורבות בגניבת כלי רכב, כגון: מחשבי רכב וערכת התנעה, המשמשים לפריצת כלי רכב. המשיב טען תחילה כי המחשבים שייכים לחברים שלו שאינו יודע את שמם, ויותר מאוחר ייחס אותם לאותו חאלד. כמו כן נמצא בדירה יומן, ובו פירוט של שמות כלי רכב ולידם ציון של סכומי כסף. בתוך היומן נמצאו פתקים שהמשיב הכיר בפתק הזהה להם כשייך לו (הודעה מיום 14.11.06, גליון 5 ש' 131). נמצאה גם מחברת ירוקה, ובה פירוט סוגים שונים של כלי רכב וחישובים על פתקים שנמצאו מופיעים שמות של אנשים וסכומי כסף. ברם, המשיב טען כי אין מדובר ביומן ובמסמכים שלו, והוא גם טען שאינו יודע לכתוב (הודעה מיום 16.11.06, עמ' 3), וזו היתה תשובתו כשנתבקש לכתוב דבר-מה כדי להשוותו לרשום במסמכים שנתפסו. ואולם, מחומר הראיות עולה כי המשיב סיים 12 שנות לימוד, כעולה ממזכר של קצין חקירות אתגר, שי בראל מיום 14.11.06, ולפיהם המשיב אף למד שנה באוניברסיטה. לכן, חוסר אמינותו של המשיב בנקודה משמעותית זו ברור.

          אני סבורה כי הפתק שהמשיב אישר את שייכותו לו קושר את המשיב ליומן ולפתקים ומסמכים אחרים, אשר מלמדים לכאורה על עיסוק מיוחד ורב היקף בכלי רכב. עיסוק זה לא הוסבר בגרסת המשיב, אשר הרחיק עצמו מכל עיסוק בכלי רכב.

אוסיף כי, המשיב אישר תחילה כי כל הדברים הנמצאים בבית הם שלו (תמליל קלטת מס' 40), ורק לאחר מכן העלה את הגרסה שהפריטים שייכים לחברו חאלד. הודעות המשיב מלמדות על התרחקותו השיטתית והזהירה מכל דבר הקושר אותו לכלי רכב, לרבות לפעילותו של אותו חאלד, אשר לו ייחס את הבעלות על אותם פריטים "מפלילים". טענתו של המשיב שאינו יודע לכתוב, המנוגדת לדברים אחרים שאמר, והיא מרחיקת לכת ומבססת מצידה את ההערכה שהוא משקר גם בנושאים אחרים הנוגעים לקשר בינו לבין כלי הרכב הגנובים.

6.       עוד טען ב"כ המשיב כי חיפוש שנערך ע"י המשטרה בבית המשיב נעשה ללא סמכות, ועל כן הוא בלתי חוקי.

          ב"כ המבקשת נשען על סמכות מכח צו אלוף פיקוד מרכז, ולדבריו הכוחות יצאו לעריכת החיפוש בתיאום עם מח"ט בנימין. ב"כ המבקשת הפנה לסעיף 76 לתקנות ההגנה שעת חירום, המעניק סמכות לכל חייל ושוטר ולערוך חיפוש ולעצור "כל אדם שיש להם טעם לחשוד בו שהוא משתמש בכל חפץ או נושא כלי חפץ הצפוי לתפיסה לפי תקנה 74". קיומה של סמכות זו לא נשללה ע"י ב"כ המשיב בטיעון לפני.

          מכל מקום, גם אם דבק פגם בחיפוש - ואיני קובעת כך - משמעותו של פגם זה דינו שייבדק ע"י בית המשפט אשר ידון בתיק העיקרי, ואשר יוכל לאזן בין השיקולים השונים הנוגעים לעניין על רקע התמונה הכללית.

7.       טענה נוספת של ב"כ המשיב לעניין חומר הראיות היא הטענה שחלק מהחומר לא הועמד לעיונו בטענה של ראיות חסויות, אף כי לא הוצגה תעודת חיסיון. ב"כ המבקשת טען כי המבקשת נמצאת בעיצומו של תהליך השגת התעודה, אשר תוצג מייד עם השגתה.

ב"כ המשיב טען מנגד כי במצב דברים כזה מן הראוי לקצוב זמן להתנהלות כזו, והפנה לבש"פ 7630/06, קוקאשוילי, שבו הורתה כב' השופטת ארבל שאם לא תוגש התעודה תוך אותו פרק זמן שקצבה, המערער שלפניה ישוחרר בתנאים. ב"כ המשיב הסביר את חשיבות גילוי החומר להגנת המשיב, בטענו כי אם יסתבר ממנו כי המשטרה חיפשה במקום אדם אחר כחשוד בגניבת כלי הרכב, יתמוך הדבר בטענת המשיב כי הפריטים ה"מפלילים" אינם שלו. ברם, מגרסת המשיב עולה כי אותו חאלד הוא היחיד הגר עמו, וגם אם אניח לטובת המשיב כי אכן חיפשו את חאלד במקום ולא אותו, עדיין תומך חומר הראיות לכאורה בטענה כי גם למשיב עצמו יש מעורבות בעבירות הקשורות בגניבת הרכב, כעולה מהעובדה שהפריטים נמצאו בחדר בו הוא לן וכעולה מהעובדה שפתק השייך לו זהה לפתקים שנמצאו ביומן המפרט כלי רכב ומניסיונו הבלתי משכנע להרחיק עצמו מכתב היד שבו נכתב היומן, והמסמכים האחרים.

8.       האמור לעיל, לעניין הימצאות הפריטים הקושרים את המתגורר בדירה לרכב גנוב בחדרו של המשיב, יש בו כדי להצביע על קיום ראיות נסיבתיות הקושרות את המשיב למצער להחזקת כלי רכב גנובים מישראל.

בנסיבות אלו, אני קובעת כי חומר הראיות עומד בדרישת הראיות לכאורה לעניין החזקת כלי רכב גנובים מישראל. ואולם, אין בידי לומר כי הוא מלמד גם על סחר בכלי רכב גנובים ובחלקי חילוף. אכן, הדעת נותנת כי החזקה כזו משתלבת בפעולות סחר, שהרי היא באה לשרת פעולת סחר, אך אין לדעת אם המשיב מבצע את פעולת הסחר או אחר מבצע זאת. ואולם, החומרה שיש לייחס לפעולת ההחזקה כשמדובר בהיקף המשמעותי שנתגלה מחומר הראיות, היא רבה מאוד.

9.       תסקיר שירות המבחן המליץ על שתי חלופות מעצר.